אדריכל השימור אורי גור מתייחס לבית ליבלינג כאל מעבדת לימוד אינסופית. בסוף החודש הוא ידריך בבניין סיור שיחבר בין אסתטיקה המושכת לגובה לאסתטיקה שמושכת לרוחב.
כשאורי גור היה בן 10 נערכה בתל אביב תערוכת הבאוהאוס. גור היה ילד תל אביבי סקרן והתערוכה עניינה אותו. לבר מצווה קיבל את הספר העוסק באותה תערוכה ומאז התחיל הרומן שלו עם הסגנון המודרני המוקדם. אורי גור למד בלונדון אדריכלות והתמחה ב"התערבות ברקמה קיימת" ובמהלך לימודיו עבד בבניינים שנבנו בין השנים 1830-1950 במרכז לונדון.
גור הוא אדריכל המתעסק בשימור במובן הרחב של המילה. המשרד שלו עוסק בבניינים המיועדים לשימור, בבניינים המשלבים ישן וחדש וכן בפרויקטים חדשים. אחד הפרויקטים המרתקים שהתעסק בהם בארץ היה "בית המידות" ברחוב לילינבלום בתל אביב. גור שכר דירה קטנה בבניין הוותיק והתחיל, כמנהגו בבתים עם היסטוריה שהוא נוהג לגור בהם, לקלף את הקירות. המחזה שנגלה לעיניו, ובהמשך לרבבות האנשים שפקדו את הארמון התל אביבי, היה מרהיב.
לגור יכולת התבוננות מעמיקה בפרטים והסיור שהוא מעביר בבית ליבלינג בוחן בזכוכית מגדלת את הרעיונות התאורטיים והמעשיים שמאחורי הבניין והמודרניזם המוקדם.
מה מעניין בבית ליבלינג?
"קודם כל הוא אייקוני לתקופה. מתוך שימוש שנעשה בצלם שלו בתערוכות, במיתוגים, וכמובן התכונה עצמה שלו שהיא אייקונית, שהוא לוקח ומקצין אספקט מסוים ומביא אותו לרמה שהיא אידאית. הוא פרזנטציה אידאלית לאחד האספקטים החשובים במודרניזם המוקדם".
איזה אספקט?
"יש שם מינימליזם. באופן מאד פשטני הבניין לוקח את אלמנט חלון הסרט, שהוא תרגום של אלמנט הרוחב וממחיש כמעט אך ורק אותו בחזית".
חלון הסרט של קורבוזיה?
"של קורבוזיה, של מנדלסון. חלון הסרט שייך למודרניזם המוקדם כולו. אלמנט הסרט הוא נגזרת של אלמנט הרוחביות. כל האסתטיקה של המודרניזם המוקדם הופך מאסתטיקה ורטיקלית לאסתטיקה הוריזנטאלית, והיא קשורה בתפיסת המרחב, בתפיסת התנועה והחופש של בני האדם לנוע במרחב. ב-1915 הכי רחוק שבן אדם יכול היה להגיע זה לקומה ה-5, ו-30 שנה אחרי זה הוא יכול לטוס לאמריקה. זה השלב שבו האלמנט הורטיקאלי שהוא טרום מודרניזם, עדיין היה סוג של פאר היצירה. 30 שנה אחרי זה פאר היצירה הפך למטוסים ומכוניות. פתאום לכל הציבור הייתה גישה לרוחביות של כדור הארץ.
האסתטיקה שקדמה למודרניזם משכה לגובה, האסתטיקה במודרניזם משכה לרוחב. הרוחביות הזו היא שילוב של הרבה דברים. אחד מהם הוא היכולת הטכנית וההנדסית לבנות רוחביות שנגזרת מהזמינות של בטון, שמאפשר קורות, מפתחים וחלונות רחבים. וזה גם מתחבר עם הרוחביות של ההומניזם, של הרעיונות הטרנסצנדנטיים של המודרניזם שבו האזרח יכול להגיע לכל מקום בעולם. הרעיון הזה גלום בשם הסגנון הבינלאומי. כלומר, כל אדם בעולם הוא אדם בכל העולם. וחלק מהדבר הזה הוא לעלות על מטוס וליסוע לאמריקה. כדור הארץ מתחבר דרך תנועה רוחבית, טרנסצנדנטית, שקשורה באמצעי התחבורה שהתפתחו. הזוהר נמצא בתנועה הרוחבית. התכונה של הרוחביות מופגנת מאד חזק בחזית של בית ליבלינג. במובן הזה הבניין נוגע בשורש הדיבור של התקופה".
ומה קורה בתוך הבית?
"זה סיפור טיפה אחר. הבית נבנה כחלק מתור הזהב של המודרניזם בתל אביב. אז במובן הזה כל מה שמעניין בתור הזהב מעניין בו. בתוך תור הזהב הוא עבודה של אדריכל מאד טוב שמעמיד בניין אייקוני, במפגש מוקדם שלו עם הז'אנר. נראה שדב כרמי האדריכל נמצא בהתלהבות מהדבר החדש, שהוא חוקר אותו. במובן זה יש גם רעננות בתוך השפה הספציפית של האדריכל. זאת אחת העבודות המוקדמות שלו. ואת התרגיל הזה הוא עושה על ידע שקשור לדברים קדומים יותר, שהם מלפני פריצת המודרניזם כאן. אז יש שם שיירים של העולם הקודם".
מה הם השיירים?
"יהדות אירופה, כמובן, והרבה מאד שיירים של בנייה מקומית שהם כורח המציאות. מי שבנה והחומרים הזמינים כאן. שלושת הדברים משחקים כאן יחד בבניין: אידיאה של עידן חדש שמובעת חזק מאד בחזית הבניין, עם שילוב של יכולות בנייה מקומיות זמינות שקשורות בשרידים של הבנייה הערבית, זמינות גבוהה של פועלים באותה תקופה, שקשורים בסוג המסלע, החול, והדבר השלישי הוא ההרכב האנושי שברובו הוא של יוצאי אירופה שמביאים איתם איזושהי שפה של אורח חיים שהוא עצמו עוד לא מודרני. הבניין הזה הוא רגע של מטמורפוזה, עולם ישן נמהל לתוך עולם חדש, וקיימים בו כל החלקים".
מה כאדריכל אתה יכול לקחת מבית ליבלינג?
"מסביב לבניין כזה אפשר ללמוד אין סוף וכל החיים. כל שיטות הבניה שהבניין נבנה בהן נעלמות היום. למרות שזאת בנייה שאז דמיינה את עצמה כבנייה מתועשת או ניסתה להראות ככזאת, היא בעצם כולה עבודת יד. כל הבניין הזה נראה כמו מוצר של מכונה אבל בפועל הוא כמו עבודת יד. בעיני זה החן האמיתי של הסגנון הבינלאומי התל אביבי, שהוא כולו רוצה להראות כאילו נעשה במכונה אבל בעצם נעשה בידיים אוהבות. הוא גם נעשה כולו בחומרים מקומיים".
איך בונים עכשיו?
"אין יותר חומרים מקומיים. הכל מיובא. כל הסגנון הבינלאומי, בהשפעת בית ספר הבאוהאוס, בתל אביב בנוי מהחול של תל אביב. מאז שבנו את סכר אסואן אין יותר חול בתל אביב. אין מרבצי חול זמינים יותר בארץ. בבניינים המקוריים הלבנים הן מחול. עכשיו משתמשים בחצץ מעורבב עם בטון. כל האקולוגיה שונה לגמרי.
כל הבניינים של המודרניזם המוקדם בתל אביב הם אורגניים. הם נבנו מחומרים מקומיים, בידי ידיים מקומיות. מה שאיפשר לפתח בתוך תל אביב המון מפעלים שמייצרים. מדובר במוצר אורגני משובח. ויש בו רגישויות שקשורות לסוגים כאלה של עשייה. לצערי מה שקורה בשחזורים של היום, הוא שכל האספקטים האלה של הבניינים נמחקים.
כדי להבין את המודרניזם המוקדם צריך להבין את כח התנועה שמימש אותו כאן בארץ. היתה כאן תנופת בנייה שלא ניתן לתאר אותה. נבנו כאן בערך 400 בניינים בשנה בתקופה הזאת. בין 1934 ל1944-. זאת ההערכה גסה, מפני שבכל השנים הללו נבנו כ-4,000 מבנים של הסגנון הבינלאומי בתל אביב. ב-15 שנה האחרונות, עם כל הבום של המגדלים שבונים כיום, נבנו אולי 30 מגדלים.
400 בניינים בשנה זה דבר שלא קורה בהיסטוריה. בגלל זה גם אונסקו מכיר בייחודיות הזאת. ברגע שנבנים 400 בניינים בשנה זה אומר שיש מפעלים מקומיים, ושהם מסוגלים לייצר תוצרת שמותאמת אך ורק למצב עצמו. רמות הזמינות והדיוק הן גבוהות, מה שמאפשר ליצור אומנות".
מה קרה למפעלים האלה?
"הם נכחדו עם תום הבנייה המסיבית. בשנות ה-50 לב העיר של תל אביב הסתיים להיבנות. במקביל התעשייה העולמית, לא רק בתל אביב, עברה למודרניזם המאוחר שהוא מודרניזם של בטון. מה שחולל את השינוי הזה הוא ההתפתחויות של התעשייה והטכנולוגיה. היום בונים בתעשיית בטון ששואפת לייצר כמה שיותר חלקים מראש ללא מגע יד אדם".
וכשאתה מתכנן?
"לתכנן ולבנות עכשיו כמו שבנו אז זה בלתי אפשרי. אני מנסה שלפחות 50% מהפרויקט יהיה באיכויות שקשורות לעבודת יד. אני מאמין שזה מעלה את רמת האינטימיות בבתים בסופו של דבר. בטח בבתים פרטיים".
מה מעניין אותך בשימור?
"העבודה בשימור מאפשרת לי להבין את האפשרויות שגלומות בעיצוב מתוך ההיסטוריה. אחת הסיבות שאני עוסק בשימור היא כדי למגר את הפחד שקשור בהקצאה או בצורה".
מה זאת אומרת הקצאה?
"היום אנחנו קצת מפחדים להמציא צורות. כי העלויות של כל צורה בגלל שהיא עוברת דרך מנגנוני תיעוש הן מאד גבוהות והיא תתממש רק אם היא ביצור המוני של מכונה. תמיד יש את עלות התבנית. בעבודת יד אין תבנית ויש עלות חד פעמית".
אתה בעל מלאכה, חוץ מאשר אדריכל?
"אני מתמצא ברוב מלאכות הבניין. חשמל, נגרות, ריצוף. אני יודע לעשות הכל. אני גם משפץ לבד. כל הבתים שאני גר בהם אלה בתים שאני משפץ תוך כדי המגורים. אז אני נמצא מאד קרוב לחומר. אני לומד בבניינים, לומד את הבעיות שלהם, את המחלות שלהם".
סיור בהדרכת האדריכל אורי גור יתקיים ביום שישי, 26.1, בשעה 10:00. הכניסה חופשית.