By Leaves We Live הוא פרויקט משותף, שבמרכזו הוצאה מחודשת של דו״ח גדס (תכנית האב של ת״א, 1925) ועיון במושג האוטופיה ומימושה. הפרויקט מתאר מסע אל עיר, שמהווה בית גידול לבני האדם ולצמחים החיים בה. לצד הדו״ח ההיסטורי, הקטלוג המלווה את הפרויקט כולל גם גם רשמים אדריכליים, צילומיים וספרותיים של היחסים בין בני האדם, הטבע והציוויליזציה בתל אביב העכשווית.
By Leaves We Live הוצג בביאנלה לאדריכלות בונציה במסגרת ה-Artificial Natures Symposium של Ideal Spaces Working Group.
הפרויקט הוא שיתוף פעולה של מרכז העיר הלבנה, AN+ אדריכלים, מיקרוסופט גראז׳ ישראל, המחלקה לארכיטקטורה בבצלאל ועמותת עיר עולם ותיירות.
להזמנת הקטלוג: office@whitecitycenter.org
צוות הפרויקט
AN+: אביטל גורארי, נתנאל אלפסי, תום סווק, יוני צ׳צ׳יק, שי בן עמי, טל יניב, מיכל נפתלי, אסף ג'יא
מיקרוסופט גראז׳ ישראל - מרכז מו״פ: גיא שלו, אידה ואש
מרכז העיר הלבנה: ירמי הופמן, רחל גוטסמן, שירה לוי-בנימיני, שרון גולן-ירון
עריכה: רחל גוטסמן ונתנאל אלפסי
צילום: אביעד בר-נס
עיצוב: יאנק יונטף
סאונד: רע מוכיח
שירה לוי-בנימיני, מנהלת מרכז העיר הלבנה, בהקדמה לקטלוג:
אוטופיות אינן משהו שניתן לגעת בו. הטקסט של גדס לעיר תל אביב אמנם מובא לפניכם אך מימושו כאוטופיה יישאר לרחף בין מרווחי המבנים שיצר. האוטופיה העירונית-אקולוגית הרואה בעיר כבית גידול המאפשר למיני אורגניזמים להתקיים וליצור המשכיות, הפכה בתל אביב למושג שהוא עצמו אינו מוחשי. מושג העירוניות.
העירוניות ה"גדסית" אשר רבים מנסים לפצח את סודה, אינה נמצאת בתכנית כזו או אחרת, אלא דווקא במקומות שהם בתפר או במפגש אשר בין המתוכנן והמצוי, הדומם והצומח ובין האסתטי והדוחה. גדס עסק לא מעט במפגשים האלה ועיון בטקסט שלו מזכיר לנו את ההגשמה אך גם את הקושי. רעיונותיו לחבר את הרקמה של יפו לתל אביב, לחבר את העיר לים ולחבר בהדרגה את המרחב הציבורי למרחב הפנימי, ומימושם החלקי, הובילו את העיר למציאות שיש לה כמה רבדים המייצרים גם את הצורך בתיקון.
כבכל מטרופולין עירוני, עם הניכור והקושי, העיר תל אביב תמיד ידעה לרחף בין שני רבדים של מציאות. זו של מעלה וזו של מטה. גם החזון שיצר גדס ממעל מומש במציאות נכסית תכנונית של מטה, כאשר עשרות אלפי מהגרים מתדפקים בשערי ״העיר הלבנה״; עוד בטרם היתה כזו. זאת בדומה למציאות העתידית בה אותם עלים מרפדים את מרווחי הבנוי ויוצרים טשטוש מציאות.
תל אביב היום כמו אז בתנועה. על אף הרצון לשמרה בפעולות שימור מוקפדות, התנועה בה חזקה אף יותר והיא האלמנט הכי חשוב בה. התנועה הזו הותוותה באותו מרחב עירוני שגדס ראה בו ביוטופ עירוני המאפשר קיום של חיים במקצבים שונים. בית הגידול הזה הפך הוא עצמו לאורגניזם חי שיש לו חיים משלו. כפי הנראה זוהי צלמה של העירוניות התל אביבית.
